את המשפט הזה מישהו (השם שמור במערכת) אמר לחמותי, כשהייתה אמא טרייה וטרודה.
ואותו משפט בדיוק נאמר גם לי כשהייתי אמא טרייה ומלאת חששות.
הטון מאחורי המשפט היה: 'הורות? זה לא כזה מסובך'.
אני יודעת, יש באמירה הזו עמדה תרבותית מתנשאת, אבל זו אמירה מלפני 40 שנים, ואז זה עבר בפילטרים.
בכל אופן, העניין פה הוא לא המוצא התרבותי, אלא העמדה שאומרת: "הורות היא לא דבר מורכב. משחר ההיסטוריה האנושות מגדלת ילדים, ועובדה: גם בשבטים מסורתיים מצליחים לעשות את זה בלי כל ספרי ההורות, יועצות הלידה, ההנקה, השינה, התזונה והצבת הגבולות שיש בתרבות המערבית".
אני חייבת להגיד שכאמא צעירה המשפט הזה בכותרת נורא עיצבן אותי.
ונניח שאזרוק את כל ספרי ההורות, לא אכנס לאף פורום מייעץ ואתן לאמא אדמה ללמד אותי הכל – אני עדיין ארצה לעמוד בחלון ולצעוק בקולי קולות: "זה קשה!!!"
הופ הופ טרללה – חלפו להן 12 שנים (דמיינו שהפריים נהיה מטושטש כמו בסרטים).
לפני שנה בערך נתקלתי בספר 'העולם עד אתמול: מה נוכל ללמוד מחברות מסורתיות?'
של ג'ארד דיימונד, גיאוגרף, היסטוריון, זואולוג ועוד כמה תארים נוספים, שבין היתר חקר אקולוגיה בגינאה החדשה, ולמד בדרך המון על שבטים מסורתיים באפריקה.
את התובנות השונות שלו ממסעותיו וממחקרים אנתרופולוגיים אחרים הוא ריכז בספר, כולל פרק שלם על גידול ילדים.
אמרתי לעצמי: הנה, סוף סוף אני אראה איך האמא הילידית האפריקאית 'עושה את זה'.
אז הנה כמה עובדות מאירות עיניים שלמדתי מהקריאה בספר, על גידול תינוקות בשבטים מסורתיים בכלל ובאפריקה בפרט:
הנקה לפי דרישה - בחברות ציידים-לקטים מקובל להניק ילדים בתדירות גבוהה. באחד השבטים נרשם שתינוקות יונקים בשעות היום ארבע פעמים בשעה, ובלילה האם מתעוררת פעמיים להניק וביתר הזמן התינוק יונק מבלי להעיר את האם (כי הוא ישן איתה במיטה, ראו בהמשך). להנקה תכופה זו יש יתרון כאמצעי מניעה כדי שהאם לא תהרה שוב. ולמה זה כל כך חשוב? כי בשבטים נוודים לאימהות אין את הפריווילגיה לשאת על גבן יותר מילד אחד. לכן האמא תניק את הילד תכופות לפחות עד שיהיה מסוגל ללכת בכוחות עצמו ובקצב של כל השבט.
גמילה מאוחרת מהנקה - יש שבטים שבהם מניקים את הילדים עד גיל 4-3 פשוט כי אין משהו אחר - חלב פרה ומזון רך אינם זמינים, והילד יונק עד שהוא מסוגל ללעוס מזון קשה יותר. מה גם שכל עוד הילד יונק, זה פה אחד פחות שהשבט צריך להאכיל. לראייה, בשבטים חקלאיים שבהם יש בנמצא חלב פרה, גיל הגמילה מהנקה יורד לשנתיים.
עיקרון הרצף והגישה לבכי תינוקות – בחברה המסורתית, תינוקות מוחזקים צמוד למבוגר כמעט כל שעות היום, וישנים בצמוד למבוגר בשעות הלילה. באופן כללי לא מקובל לתת לתינוקות לבכות, והבכי נענה באופן מיידי. אבל (וזה 'אבל' גדול מאוד), המבוגר הוא לא בהכרח ההורים. סביב התינוק יש מעגל מטפלים שזמינים 7/24. פרט להורים, מטפלים בו באופן יומיומי גם הסבא והסבתא, האחיות של הסבתא, דודות ואחים גדולים, ובעת הצורך גם כל מבוגר אחר בשבט. אנתרופולוגים שחקרו את הנושא מדדו 14 מטפלים שונים בממוצע (!) לתינוק בן 4 חודשים, בתצפית של כמה שעות בלבד.
בפרק על גידול ילדים יש נושאים נוספים כמו לידות, ענישה, עידוד אוטונומיה של הילד ועוד.
רציתי לכתוב על הכל אבל אני אשאיר לכם. ממש ממליצה לקרוא, זה מרתק.
לנו ההורים המערביים יש הרבה מה ללמוד מהמפגש הבין־תרבותי הזה. בזמן שבעולם המערבי אנחנו מחליפים את 'העמדה הנכונה' לטיפול בתינוקות בערך כל שניים-שלושה עשורים, העולם המסורתי כשמו כן הוא, דבק במסורת ארוכת שנים שכנראה עובדת לו.
ואכן, יש לא מעט אנשים פרטיים וקהילות מערביות שאימצו חלק מהמנהגים המסורתיים הללו, כדוגמת: הנקה לפי דרישה, לינה משותפת, הנקה עד גילאי ילדות (גיל 3 ויותר), או גישה כללית של 'נא לא להפריע' להתפתחות הטבעית של הילד.
לא סתם אנשים בעולם המערבי אימצו גישות אלו. הן יובאו כתגובה לצורת גידול מאוד נוקשה ששלטה בעולם המערבי (מי יותר ומי פחות), ובעיקר בעלת טון חד-משמעי שיש נכון ולא נכון, ואלו שנחשפו לתרבויות אחרות מרדו (ובצדק) באמירות היומרניות האלו.
ועם זאת, בוויכוח המערבי בין הגישות הנטורליסטיות לגישות המובְנות יותר, חשבתי שיהיה זה נכון להכיר קצת יותר טוב את הגישה המסורתית, כדי להבין טוב יותר את ההקשר שלה, ולא רק להביט על הקדום במבט זגוגי רומנטי.
פרקטיקות גידול הילדים המסורתית הן תוצאה של נסיבות חיים, וסט ערכים שכל החברה שותפה לו. יתכן שאם הייתי מציעה לאמא מקנייה טיולון טוב, היא הייתה קופצת עליו בשתי ידיים.
אלא שאצלנו המערביים, גם הנטורליסטיים שבינינו, אמנם שינינו בהורות דבר או שניים, אבל טרם הצלחנו להשתחרר מקונספט 'העמדה הנכונה', וכל צד מחנך את השני מה מטיב עם ילדים ומה מזיק להם. טוב, יש לנו עוד מה ללמוד.
אני לא גרה באפריקה. אין לי 14 אנשים סביבי שיחזיקו לי את התינוק כשהוא בוכה בפעם ה-1,000 היום.
באפריקה לא צריך להשאיר את הילד עם אדם זר ולצאת לעבודה ארבעה חודשים בלבד אחרי הלידה, פשוט כי נגמרו דמי הלידה וצריך לשלם שכירות.
גם לא כל כך אכפת לך אם קמת שלוש פעמים בלילה, כי את לא צריכה למחרת בבוקר להפציץ בישיבה על הפיצ'ר החדש, ולא חייבים לגמול ילד מחיתולים עד גיל 3 כי הוא תיכף נכנס לגן עירייה.
אני יכולה להמשיך, אבל אני מניחה שירדתם לסוף דעתי.
לכל תרבות יש את ההקשר ונסיבות החיים שבה היא מגדלת ילדים, ולאלה יש השלכות על צורת הטיפול, ועל מה שהורה צריך ללמוד וללמד את הילד שלו. המפגש הבין־תרבותי מאפשר לנו לצאת מקונספציה ש'ככה זה חייב להיות', וזה בהחלט נותן פרופורציה לכל מיני דברים שמטרידים אותנו.
אבל חשוב שנזכור שכמו באפריקה, גם ההורות שלנו אינה מתרחשת על אי בודד, והיא נדרשת להתאים את עצמה למציאות סביבנו. התרבות שבה אנחנו מגדלים ילדים באה עם דרישות משלה, וכדי לעמוד בהן לעיתים אנחנו צריכים להעזר באיזה ספר או פורום או איש מקצוע, כי לא הכל בא 'טבעי'. אם אנחנו מרוצים מהתרבות שלנו או לא, זו כבר שאלה אחרת, לפוסט אחר.
מה שבטוח, כמו באפריקה, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, בהתחשב באמצעים והאילוצים שיש לנו.
לא כך?